הפסיכולוגיה ההתפתחותית, בוחנת את השינויים המתרחשים לאורך חייו של אדם מבחינת מאפייניו הפסיכולוגיים (הקשורים כמובן גם למאפיינים הביולוגיים). 
באופן טבעי נתמקד במפגשים שלנו  בפסיכולוגיה של הילד ותיאור התהליכים בהם הופך תינוק למתבגר על כל השלבים בדרך- ינקות, הגיל הרך, גיל הגן, גיל בי"ס, גיל ההתבגרות. 
בעזרת מושגי יסוד מעולם הפסיכולוגיה ההתפתחותית, ננסה להתחקות אחר טיב ההתפתחות הטבעית של ילדים. 
ננסה להבין מה נידרש מאימא כדי לאפשר לניצוץ החיים הייחודי הקיים בה ובילדיה לבוא לידי ביטוי בעולמנו וכיצד דרישה זו היא חלק מההזדמנות שלה להתפתח כאדם. 

במרכז תפיסתנו, ניצבת הגישה הרואה את הילד כיישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך בפני עצמו. הילדות נתפסת כתקופה של בשילה, של צמיחה פנימית ושל התפתחות הדרגתית של כישורים, איכויות והבנות.

לאור גישה זו, נתפס הילד כיישות בהתהוות וצמיחה אלי הבגרות, ולא כמבוגר קטן. 
בהשראתו של הרב קוק, ההורה אינו שואל מה יש ללמד בתחום ידע זה או אחר, מה נכון או לא נכון באופן אובייקטיבי, אלא איך לחנך ולהתפתח לאור האמונה ביסוד הטוב הקיים בעולם ובפנימיות של כל אדם. 
הפניית מבט שכזו אינה מתפרטת להישגים ומדדים חיצוניים. 
משנתו של הרב קוק המקנה עקרונות רוחניים להבנת טבעו הפנימי של האדם (ילד וכמובן אמא) מהווה מגדלור לנושאים פסיכולוגים התפתחותיים וכן מהווה   מקור להתחזקות ושמחה במעשה הטבעי והמופלא שבהורות.